מכעס - לשלווה פנימית אמיתית: איך להרגיע עצבים בזמן אמת
- 11 בפבר׳
- זמן קריאה 4 דקות
אני זוכר את עצמי ברגעים שהכעס בער בי ולא מצאתי דרך לצאת ממנו, כשהרגשתי שאני מאבד שליטה על המילים, על המחשבות, על עצמי, שלא ידעתי איך בכלל ניתן להרגיע כעס בזמן ריב. אנשים סביבי, ובעיקר אשתי, היו אומרים לי: "תירגע", אבל הפלא ופלא - זה לא עבד . להיפך זה רק העצים את הכעס שלי כי הרגשתי שלא מבינים אותי. בזמן שאני חושב שאני צודק במה שאני אומר ורוצה התייחסות עניינית למה שקרה, כל הדיון עובר מאותו עניין שחשוב לי מאד, לאופן שבו אני מגיב בכעס באותם רגעים. זה היה מתסכל מאד ורק ליבה את הכעס שלי עוד יותר. הייתי צריך ללמוד איך לכבות נכון את הכעס והעצבים ולהעביר את המסר שלי בדרך אחרת, כזו שלא תגרום לשריפה שתשאיר נזק בלתי הפיך.
כשאנחנו כועסים זה מרגיש לנו שהכל גועש בפנים - הלב דופק חזק, הנשימה מתקצרת, והעולם כולו נדמה כאילו מצטמצם לאותו עניין ספיציפי שמכעיס אותנו. למילה מכעיסה שאמרו לנו, לבקשה שלנו שלא קיבלה התייחסות, למשהו שנרה לנו מאד לא צודק. ואז הכל יוצא משליטה. זה רגע מוכר. אם אתם כאן, סביר שחוויתם את התחושה בצורה כזו או אחרת. זה הרגע שבו הגוף מגיב למה שהנפש לא מצליחה להכיל, וזה המקום שבו כל מילה, כל מבט, כל צליל מקבלים משמעות גדולה יותר ממה שהתכוונו להעניק להם. וזה למרות שאנחנו מנסים בכל כוחנו להיות בשליטה. הרי אנחנו לא רוצים להתפרץ בכעס נכון? אבל יש שם אוטומט שפועל והוא כאילו לא אתם והוא יוצר תחושה של בלבול . הרי אנחנו יודעים שאנחנו אנשים טובים שתמיד דואגים לכולם, אז למה אנחנו מתנהגים כך?

להבין את השורש הרגשי של העצבים שלנו
המפתח הבסיסי לניהול כעס הוא להבין את השורש הרגשי שלו. להבין קודם כל את עצמנו. מה אנחנו מרגישים מעבר לכעס עצמו. הכעס הוא נורת אזהרה שמתריעה שיש לנו רגשות נוספים ואם נבין אותם ונדבר אותם בצורה אחרת, זה יקל עלינו מאד.
נניח שאתם בדרך לחופשה אחרי תקופה מאד מתוחה בעבודה. הייתם עסוקים וטרודים בפרויקט גדול, לחוץ ועמוס. גם בבית לא פשוט לכם עם הילדים הקטנים. והנה החופשה היא רגע לקחת פסק זמן מכל העומס. ודווקא ברגע בן או בת הזוג שלכם רוצים לדבר על קניית ארון חדש לחדר הילדים. ואתם מקשיבים אבל משהו בכם מתחיל לבעור. מה עכשיו ארון? אתם בחופשה ורוצים מנוחה מכל המשימות. אבל אם לא תדברו על זה יצטבר בתוככם עד שיגיע הרגע שנניח הם יבקשו שבדרך לצימר תעצרו בחנות רהיטים והכל יתפוצץ...
לנהל שיח רגשי ורגוע במקום שיח של עצבים
החוכמה היא להבין ולהביע את הרגשות שלנו עוד הרבה לפני ההתפרצות. הרי משהו בער בתוככם עוד לפני כן. בסדנא לניהול כעסים אנחנו לומדים כלים מאד פשוטים לזיהוי הרגשות ואנחנו גם מתאמנים על צורת תקשורת חדשה: "מאמי תקשיבי, אנחנו נוסעים לחופשה אחרי תקופה ארוכה מאד של עומס ולחצים שלי. גם בבית כל הטיפול בילדים הקטנים שלנו מעייף מאד ועכשיו בדרך לחופשה בא לי להיות משוחרר ממשימות. אני זקוק למנוחה ואני מרגיש שלהיכנס לחנות רהיטים עכשיו זה עוד משימה של "החיים" שאני מעדיף לדחות לזמן אחר ולא בזמן החופשה. מה דעתך?"
שימו לב שהשיח הוא על עצמינו ועל הרגשות שלנו ולא על מה היא או הוא עושים לנו. הכוונה שאנחנו לא מדברים בהאשמה. כשאנחנו מדברים בצורה הנכונה הזו על הרגשות שלנו, משהו בצד השני נפתח והם יקשיבו ויראו אותנו. זה בסיס להחלטה משותפת על מתי לטפלו בעניין הזה של הארון.
"אבל ניסיתי לדבר ברוגע – זה לא עובד"
זה משפט שאני שומע הרבה בתחילת התהליך. כשאתם מדברים ב"רוגע" לפני שאתם עוברים תהליך של ניהול כעסים, אתם בעצם מדברים בטון חלש. לא צועקים או מתלהמים . אבל זה לא באמת רגוע. משום שאנחנו יכולים לומר ממש בשקט: "תקשיבי, לאת התאים לי להיכנס לחנות רהיטים. את תמיד מתעלמת ממני ולא רואה את הקושי שלי . אנחנו בחופשה אז מה את עכשיו עם הארון של הילדים?".
זהו שיח תוקפני למרות שהוא מתבצע בצורה שקטה. זו המהות שיוצאת מהפה שלנו. והיא צריכה להתמקד בנו וברגשות שלנו ולא במה אחרים עשו לנו. כשאנחנו עושים את זה כאמור, נפתח בלב של האחר משהו שונה והוא גם יגיב אלינו אחרת.
זה לא רק הרגשות שלנו
אבל זה לא יכול להיות שנדבר רק על עצמינו .אנחנו צריכים לראות גם מה הם מרגישים אחרת הם ירגישו מאד מתוסכלים. יש סיבה מדוע הם רוצים לרכוש ארון. אולי הבלגן בבית מפריע להם והם זקוקים ליותר שטח אחסון כדי שיהיה להם שקט בעיניים (ויצור שקט פנימי)? אולי הם חוששים מהארון הישן שהוא לא בטיחותי?
גם להם יש סיבה רגשית. וכשאנחנו מתייחסים גם לרגשות של אחר יחד עם הרגשות שלנו פחות או יותר נגמר עניין. אנחנו כבר לא מדברים על ארון או חנות רהיטים. אנחנו מדברים מלב אל לב והפתרונות המעשיים פורצים החוצה בקלות במקום הכעס שהפעיל את כל המצב עד עכשיו
זה דורש אימון
את צורת התקשורת הזו אנחנו לומדים ומתרגלים המון בסדנא כך אנחנו לומדים להרגיע את העצבים. על ידי חלופת תקשורת רגשית ולא על ידי "תירגע, תנשום, תספור עד עשר". זה לא באמת יעזור לספור עד עשר אם אנחנו לא מתייחסים לרגשות שלנו ושל האחר.
במרכז דולב אנחנו עוזרים לאנשים להפוך את הכעס למנוף לצמיחה. מעבר לצורת התקשורת החדשה, אנחנו לומדים לזהות את הדפוסים שמפעילים אצלנו כעסים ומתאמנים על חלופות חדשות ומרגיעות יותר. על זה כתבתי במאמרים אחרים. התוצאה של התהליך היא לא פחות ממדהימה. אנחנו יוצרים מערכות יחסים חדשות ובריאות בראש ובראשונה עם עצמנו, וכמובן גם עם האנשים הקרובים לנו. ומה שנשאר שם אחרי שאנחנו לומדים להרגיע את העצבים, זה כל הטוב שיש בנו.
שלכם,
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן
Comments