כמה מכם מזדהים עם המשפט של הכותרת? כמה לחץ יש לכם בזמן הזה סביב הלימודים של הילדים? האם זה קשור רק ללמידה מרחוק או שאולי אנחנו ההורים לחוצים מאד על ההישגים של הילדים שלנו גם בזמני השגרה? הצלחה וכישלון הם מנגנונים משמעותיים שמפעילים אצל כעסנים רבים מכבש לחצים וכעסים מאד גדולים כלפי הילדים שלנו.
זה מתחיל מהצפייה שהילדים שלנו ישקיעו בלימודים בדיוק שפי שאנחנו היינו עושים לו היינו במקומם. ועם זאת, זהו זמן מאד לא שגרתי ויתכן שלחלק מהילדים קיים קושי אמיתי עם הלמידה מרחוק. חשבו מה הם מרגישים כשכועסים על הקושי הזה שלהם? הנה:
הצלחה וכישלון -חיים ומוות
כאמור, אצל כעסנים רבים קיימת רגישות מאד גבוה להצלחות וכישלונות. יש לזה סיבות רגשיות עמוקות שאנחנו נוגעים בהן בסדנא לניהול כעסים. אחת מצורות הביטוי של הרגישות הגבוהה להצלחות היא פרפקציוניזם. פרפקציוניזם הוא מצב שבו זה הכול או כלום. אם חלק קטן מהמשימה לא בוצע כראוי – המשמעות אצל הכעסן היא כישלון מוחלט של המשימה. אנחנו פשוט לא יכולים לקבל את זה שאנחנו עושים משהו שהוא פחות ממושלם. זהו מקום רגשי לא פשוט לכעסנים.
העתקת המנגנון הזה אל הילדים שלנו
אם כך, מה קורה כשהילדים שלנו לא מבצעים את המשימות שלהם באופן מושלם? אנחנו חווים את זה גם ככישלון שלנו ולכן גם כועסים עליהם. הרי אנחנו ההורים שלהם ואם הם לא מצליחים, באופן לא מודע אנחנו מרגישים אשמה ואחריות על כך. הפרפקציוניזם מתורגם לרמת דרישות גבוהה מאד מהילדים.
זום – למידה לא שגרתית
נסו לרגע לראות את הלמידה מרחוק מנקודת מבטו של הילד שלכם. כמה ריכוז זה מצריך ממנו? כמה אנרגיה זה דורש ממנו ללמוד מתוך החדר שלו או מהסלון כשיש הפרעות וגירויים מסביב? עד כמה זה מבלבל עבורו להיות בלימודים ובעצם לא להיות שם.
לבית הספר שלשה מימדים: הוא מקום 1) חינוכי 2) חברתי 3) ולימודי. ועכשיו, בלמידה דרך הזום זה די הצטמצם למימד הלימודי בעיקר. חסרים לילדים שלנו ההיבטים החברתיים והחינוכיים של בית הספר וזה יכול מאד לתסכל ולגזול מהם אנרגיה גדולה.
ומה אנחנו מצפים מהם?
להיות מושלמים. להניח לכל מה שהם מרגישים בצד ואם עכשיו רק לומדים אז שפשוט ילמדו. כאמור זה לא פשוט עבורם כי חסרים שם היבטים נוספים של בית הספר שלא קיימים בזום. ומה אם לילד שלכם יש גם קשב וריכוז נניח? הישיבה בבית הספר גם ככה קשה לו והזום מדגיש את זה עוד יותר נכון?
ומה זה גורם להם להרגיש?
חשבו על הרגשות של הילדים שלכם בזמנים האלו. מנקודת מבטם גם כך זה לא פשוט להם להיות מנותקים חברתית ובית הספר הפך למקום של תרגילים ועבודות בלבד ומעל לכול אולי חלקכם מביע כלפיהם כעסים. זו תחושה של השפלה ותסכול וגם של כישלון. שלא משנה מה הם עושים, הם לא מספיק שווים בעינכם ועיני עצמם.
אז מה לעשות?
שתי עצות מרכזיות יש לי אליכם: הראשונה היא שתנסו לראות את זה מנקודת מבטם הרגשית. זה יקל עליהם וגם עליכם להבין את המצב הלא שגרתי הזה. את העצה השנייה אנסח בצורה הכי שפוטה שאני יכול – שחררו! אני מניח שמרבית הילדים שלכם לא ניגשים לבגרות נכון? במבט לאחור, בעוד כמה שנים שהם יהיו בכיתות גבוהות יותר, אתם חושבים שזה באמת ישפיע עליהם? הרי ממילא הם יחזור על החומרים האלו כל כך הרבה פעמים בכל שנת לימוד בחייהם. אני יודע את זה כי אני רואה שאני עוזר לפעמים לבת שלי בת ה- 14 בחומר מסוים ואז עוזר לבן שלי בן ה-17 באותו נושא בדיוק!
זהו זמן לא שגרתי ואתם יכולים להניח לעצמכם ולהם והתנהג גם באופן לא שגרתי. שחררו את עצמכם ועשו רק מה שאתם יכולים. הניחו גם לילדים לעשות מה שהם שביכולתם, גם אם זה לא מושלם בעינכם . אולי תשימו את הדגש על מה שהם שכן עשו ועל איך שהם כן התאמצו במסגרת הנסיבות? זה יקל על כולם. גם עליכם וגם עליהם.
כפי שאתם מבינים לכעסים יש מנגנונים מאד מסוימים שמפעילים אותם ואנחנו לומדים לשנות אותם בסדנא לניהול כעס. אנחנו לומדים להחליף אותם בתפיסות חדשות ומנגנונים מרגיעים הרבה יותר. עמית
למידע על הסדנא לניהול כעס לחצו כאן
למילוי שאלון מבוסס מחקר למדידת רמת הכעס שלכם לחצו כאן
Comments