אף אחד לא מבין אתכם! – כשאתם לא אומרים מה אתם באמת מרגישים

אם אתם מתמודדים עם בעיות עצבים, בטח יצא לכם להרגיש לא מובנים. זה לא רק תסכול רגעי, זו תחושה שמלווה אתכם לאורך שנים. אתם מרגישים שאף אחד לא באמת רואה אתכם, לא מבין את הקושי שלכם, וזה משאיר אתכם בתחושת בדידות וחוסר צדק. אני יודע את זה, כי הייתי שם בעצמי.

למה אנחנו מרגישים ככה?

1. אתם לא מבטאים את מה שאתם באמת מרגישים

הרבה פעמים, אתם לא אומרים מה אתם באמת רוצים או צריכים. אתם מצפים שיבינו אתכם בלי שתצטרכו לומר מילה. למשל, אחרי יום עבודה קשה, כל מה שאתם רוצים זה לנוח, אבל בן או בת הזוג מציעים לצאת למסעדה. במקום להגיד "אני ממש עייף היום, אפשר לדחות את זה למחר?", אתם מסכימים לצאת – אבל בפנים אתם רותחים.

כשאתם יושבים במסעדה, כל הערה קטנה יכולה להוציא אתכם מדעתכם, כי אתם מרגישים שלא רואים אתכם, שלא מתחשבים בכם – למרות שאתם לא תקשרתם את הצורך שלכם. זה אחד הדפוסים המרכזיים של בעיות עצבים – לצפות שהעולם יבין אותנו מבלי שנאמר מילה.

2.  אתם רגישים מאוד לאחרים אבל לא מרשים לעצמכם להיות חלשים

אתם יודעים לזהות כשהסביבה שלכם מרגישה לא בנוח, כשהיא צריכה עזרה או תמיכה, ואתם מגיבים לזה כמעט אוטומטית. אתם מצפים שגם האחרים יהיו רגישים אליכם באותה מידה – וכשהם לא, זה כואב ומכעיס. למשל, כשבן או בת הזוג חולים, אתם מטפלים בהם במסירות. אבל כשאתם חולים, אתם לא מקבלים אפילו כוס תה. זה מרגיש לכם כמו חוסר צדק משווע. למה? כי התרגלתם להיות החזקים, אלה שתמיד נותנים. אבל להגיד "קשה לי", "אני חולה", "אני צריך עזרה" – זה מרגיש לכם כמו חולשה, וזה קשה לכם. אז אתם לא אומרים כלום, לא מבקשים עזרה, ואז כועסים כשלא מבינים אתכם. זה עוד מאפיין של בעיות עצבים – הרצון להיראות חזקים כל הזמן, גם כשזה פוגע בכם.

3. הציפייה שהעולם יתנהג כמוכם

אם אתם תמיד רואים אחרים ודואגים להם, טבעי שתצפו שגם הם יעשו את אותו הדבר. אבל המציאות היא שלא כולם רואים את הדברים באותה הרגישות כמוכם. כשאתם לא מקבלים את היחס שאתם מעניקים, אתם מרגישים שקופים, לא מוערכים, וזה מגביר את בעיות העצבים שלכם. אתם צוברים תסכולים, שמצטברים לכעסים גדולים יותר עם הזמן.

אז איך אפשר לצאת מזה?

1. לדבר בצורה ישירה וכנה – במקום לצפות שהאחרים יבינו לבד, לומר מה אתם באמת מרגישים. "אני ממש עייף היום, בואו נדחה את זה למחר" – זה יכול למנוע כל כך הרבה תסכול וכעס. בעיות עצבים מתגברות כשלא מתקשרים בצורה ברורה.
   

2. להבין שלא כולם רגישים כמוכם – זה לא אומר שהם לא אוהבים אתכם או שלא אכפת להם, פשוט לא כולם קולטים רגשות באותה רמה. בעיות עצבים לעיתים מחמירות כשאנחנו מצפים שהאחרים יתנהגו בדיוק כמונו.
   

3. להפסיק לראות בבקשת עזרה כחולשה – זה בסדר להגיד "גם אני צריך תמיכה", "גם לי קשה". זה לא הופך אתכם לחלשים, זה הופך אתכם לאנושיים. הרבה אנשים עם בעיות עצבים מרגישים שהם חייבים להחזיק הכל בעצמם – אבל זה לא נכון.
   

4. לשחרר שליטה ולתת לאחרים הזדמנות להבין אתכם – אתם לא חייבים לנהל את כל הסיטואציות, לא חייבים להיות תמיד אלה שמזהים את צרכי האחרים ראשונים. תנו לאנשים סביבכם את ההזדמנות להכיר אתכם באמת ולראות אתכם בלי מסכות של שליטה וכוח.

אני יודע שזה לא קל, כי הייתי שם בעצמי. אבל כשאתם לומדים לבטא את עצמכם, להבין שלא כולם מרגישים בדיוק כמוכם, ולהעז לבקש את מה שאתם צריכים – אתם תגלו שהסביבה פתוחה אליכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

אם אתם רוצים לשבור את הדפוסים האלו וללמוד איך לתקשר בצורה שתעזור לכם להרגיש מובנים יחד עם כלים מעשיים נוספים, אני מזמין אתכם להצטרף לתהליך משמעותי. אני אלווה אתכם לכל אורכו, עד שתגיעו לשינוי אמיתי שיאפשר לכם להרגיש שלווים יותר, מובנים יותר, ונוכחים באמת בחייכם.

עמית

למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר  הפיסי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

למידע ורכישה של הספר הדיגיטלי "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן

לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן