אחת השאלות הראשונות ששואלים אותי בסדנאות לניהול כעס היא איך אפשר לעצור את התפרצות הכעס כשהיא מתרחשת בשבריר שנייה. מרבית האנשים עם בעיות ניהול הכעס מתארים שהתפרצות זעם מרגישה כמו מסך שחור שיורד ובזמן קצר. מאפס למאה ברגע אחד ולכן השאלה בהחלט חשובה.
איך אפשר לעצור משהו שמגיע כל כך מהר? איך אפשר בכלל להפעיל כלים בזמן כל כך קצר? הנה חלק מהתשובות:
איזה יום עמוס!
נירה היא אישה עסוקה מאד. אשת קריירה, אימא ובת זוג לבעלה ובת להוריה המתבגרים. היום שלה מתחיל בשעת בוקר מוקדמת שבו היא קמה ומארגנת אוכל לילדים. אחר כך היא מעירה אותם ויחד עם בעלה מארגנת ומפזרת אותם למסגרות הלימוד.
ביום חורף מסוים, הילד הקטן התעקש ללכת עם דווקא עם סנדלים לבית הספר וזה עיכב אותה ביציאה מהבית. היא אספה את עצמה ובסבלנות רבה הסבירה לו שזה לא אפשרי והם יצאו מעט באיחור.
באותו היום היו פקקים ארוכים יותר מהרגיל ונירה התחילה את יום העבודה כבר ברכב כשהיא משוחחת עם לקוחות בטלפון בפקק איטי וארוך כאורך הגלות.
במהלך היום היא טיפלה בבעיה של לקוח שהיה מאד לא מרוצה. הוא ממש התיש אותה ובאמצע כל היום הזה אביה התקשר לספר לה על כך שהוא שהוא לא מצליח להשיג תרופה מבית המרקחת.
אז נירה כמובן עזרה לו ובתוך יום העבודה הלחוץ התקשרה לבתי מרקחת שונים עד שמצאה את בית מרקחת שיש לו את התרופה עבור אביה.
היא ביקשה מאחותה שתעבור בבית המרקחת אבל היא לא הייתה באזור באותו היום, אז נירה יצאה באמצע יום העבודה לבית המרקחת, אספה את התרופה, חזרה לעבודה ובדרך חזרה קפצה לבית הוריה למסור להם את התרופה.
שכנה חצופה!
אחר הצהרים, היא מיהרה לצאת מהעבודה על מנת להספיק לאסוף את הבן הגדול מחוג והם חזרו יחד הביתה. ואז במעלית, היא נתקלה בשכנה שכל פעם משאירה את דלת חדר האשפה פתוחה, מה שמאפשר לחתולים להיכנס פנימה ולעשות מהפיכה ולכלכוך.
נירה היא יו"ר ועד הבית בבניין שבו היא גרה. כשראתה את השכנה עם שקית אשפה בידה, התפרצה עליה בכעס. זה קרה בשבריר שנייה...
ההתפרצות היא פורקן של המטען הרגשי שהצטבר
אזה מה קרה כאן בדיוק? ברור שהכעס של נירה כלפי אותה שכנה מוצדק. היא ביקשה כמה פעמים מאותה שכנה להתחשב בעניין דלת חדר האשפה בבניין. ועם זאת, האם הכעס שלה היה מגיע לאותה עוצמה אם הייתה באותו היום לאחר שבוע של חופשה מקסימה ומרגיעה ולאחר שנת צהרים ערבה?
אני לא אומר שלא היה שם כעס, אני אומר שאולי הוא היה יוצא בעוצמה פחותה יותר. מדוע? כי ההתפרצות היא סוף התהליך.
הרגשות מצטברים בנו במשך זמן מה ואז, כשהם מגיעים לסף ההכלה שלנו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים יותר. ואז מגיע הטריגר שפורק לנו את המטען הזה ברגע אחד.
אם נירה לא הייתה פוגשת את השכנה במעלית, זה היה פשוט האדם הבא שהייתה נתקלת בו שהיה עושה מעשה קטן או אומר מילה לא נכונה מנקודת מבטה של נירה, שהיה "חוטף" את הכעס שלה.
אתם מבינים? הכעס הוא בעצם פורקן של רגשות שמצטברים שם. הוא לא עומד שם כרגש בודד.
בואו ונראה אלו רגשות הרגישה נירה באותו היום: היא הרגישה לחץ במשך היום, זה התחיל בלחץ לצאת מהבית כשהבן שלה סירב לנעול נעלים, ואחר כך הרגישה אחריות כלפי הלקוח כלפי הלקוח הלא מרוצה וגם כלפי אבא שלה, תסכול מכך שאחותה לא יכולה לעזור, תחושה שהיא לבד עם כל הנטל הזה.
היה לה גם מטען רגשי קודם כלפי השכנה. היא הרגישה שקופה וחסרת אונים ושהיא מאכזבת את הדיירים של הבניין כשהיא לא מטפלת בעניין דלת האשפה. זה גם הרגיש מאד לא צודק. תראו כמה רגשות מגיעים יחד עם הכעס והם אלו שמתפרקים שם בזמן ההתפרצות.
זאת הסיבה שחלק גדול מאתנו מרגיש הקלה לאחר ההתפרצות.
אז איך אפשר לעצור את ההתפרצות הכל כך מהירה הזו?
התשובה היא שאנחנו לא רוצים להגיע בכלל אל נקודת הרוויה הרגשית. אני קורא לה נקודת האל-חזור. המטען הרגשי הצטבר אצל נירה כבר במשך היום, עוד מהבוקר נכון? אם היינו מוצאים דרך לפרוק את המטען הרגשי בכל שלב במשך היום, זה לא היה מגיע לרמה שמחייבת התפרצות.
אחת הדרכים לפרוק את המטענים הרגשיים היא לשוחח עליהם. להבין מה אנחנו מרגישים ולפרוק את זה בדיבור מבוסס רגשות.
נניח שנירה הייתה מתקשרת לבעלה בדרך הביתה ומשתפת אותה ברגשות שלה: "אהוב שלי, אתה לא מבין איזה יום עובר עלי. זה התחיל בבוקר בלחץ גדול לצאת מהבית כשהקטן שלנו לא רצה לנעול נעלים סגורות. איחרנו קצת לגן ואז נתקעתי בפקק גדול מהרגיל והרגשתי תסכול וחוסר אונים.
אז התחלתי לעבוד מהרכב בשיחות טלפון והיה איזה לקוח לא מרוצה שהעסיק אותי חלק גדול מהיום. הרגשתי אחריות גדולה כלפיו ורציתי שהוא יהיה מרוצה. גם עזרתי לאבא שלי להשיג תרופה חשובה והייתי צריכה להביא אותה בעצמי כי אחותי לא הייתה זמינה היום.
הרגשתי שיש עלי אחריות כבדה ושאני לבד בטיפול בעניין הזה. ואז נסעתי בסוף יום העבודה בלחץ להספיק לאסוף את הבן הגדול שלנו מהחוג וכשהגעתי הביתה כשהייתי כבר מותשת ועייפה.
ניהול כעסים זה לא רק תקשורת רגשית
הדיבור על הרגשות פורק אותם. הוא חלופה מצוינת להתפרצות הכעס והוא אחד הכלים המשמעותיים שאנחנו לומדים בסדנא לניהול כעס. כמובן שניהול כעסים זה לא רק תקשורת רגשית.
יש גם טריגרים שמפעילים אצלנו כעסים. הרי אנחנו לא כועסים סתם נכון? יש סיבה מצודקת לכעס שלנו. גם בטריגרים הלאו אנחנו מטפלים בתהליך ניהול הכעס. אנחנו רגישים לצדק, לחופש שלנו, אנחנו לרוב פרפקציוניסטים ונוטים לקחת על עצמינו המון אחריות.
אנחנו גם לא אוהבים שלא מתייחסים אלינו או שלא מבינים אותנו. גם במצבים האלו צריך לטפל ויש לכך כלים מאד יעילים. כשעובדים על הטריגרים בשילוב עם התקשורת והפורקן הרגשי, נוצר שינוי מאד משמעותי. אני אומר את זה בלב שלם לאור ניסיון ארוך שנים - זהו תהליך משנה חיים.
אז מה איתכם? רוצים גם אתה לשנות את החיים לטובה?
בזמן שתרגישו בשלים לכך, מזמין אתכם להצטרף לאחת הסדנאות. אתם רק צריכים לקבל ולתרגל כלים מתאימים לניהול ושליטה בכעסים.
עמית
למידע על הסדנאות הקרובות לניהול כעס לחצו כאן
למידע ורכישה של הספר "לפרוץ את הדרך - המדריך לניהול כעס" לחצו כאן
לבדיקה מבוססת מחקר של רמת הכעס שלכם לחצו כאן
למידע על קורס הכשרת המטפלים בניהול כעס לחצו כאן
Comments